ישנם ימים
מאת: אֲתָנָז וַנְטשֶב דֶה טְרסִי
)תירגמו
מצרפתית: חיה ומיכאל אדם)
אתה
קם בבוקר, פותח את החלון ותופס
בידיך
הלאות
את
דממת היום המינראלית
ולמרות
זאת
לבך
המבוקע בידי חמסנות השנים
צמא
לחום ולמלים לוהטות,
לאין
סוף דברים מזעריים
המהווים
את האוצר הבלתי נגיש,
את
המשמעות וההגשמה האמתית של החיים.
מדוע
האוויר,
הרוחש כל כך בשעות מסוימות,
המרבה
לרקוד בשמחה בנפשן של הכלניות הלבנות,
נדם ונותר אילם?
היכן
הלימתן של המחשבות הבהירות,
אחותה
התאומה של הידידות
המקשרים
בין תנועותיו הבלתי נלאות של העולם?
מה
אירע לזיכרון המעודן
של
שמלת הארגמן השקופה כאודם
אשר
לה השתקפויות של דובדובן,
המבשרת
בחן את השלווה האינטימית
שבמלים
ובשירים?
אני
מגיף את הווילונות
שב
אל שולחני עמוס הספרים,
פותח
את "בושידו, נפשה של יפן",
וצולל
לתוך הפלאים
שבהזיה!
Aucun commentaire:
Enregistrer un commentaire